רוכבי האופניים החשמליים- אויבי העם ?
האטרקטיביות של האופניים החשמליים: יעילים, עלות רכישה ואחזקה נמוכה, חסינות מפקקים וממצוקת חניה, מתאימים גם למאותגרי כושר פיסי ולחוששים מהזעה, קורצת לרבים, באירופה וגם בישראל. מכירות האופניים החשמלים שוברות שיאים וכ-120,000 ישראלים רכשו אופניים חשמליים בשנתיים האחרונות. יותר ממכירות קטנועים ואופנועים! אז איך הכלי הנהדר הזה, נהפך לאויב העם? להלן השתלשלות העניינים:
בשנת 2010, באיחור אופנתי, הצטרפה גם ישראל למדינות המאמצות את התקן האירופאי לאופניים חשמליים. התקן אושר כהוראת שעה הקובעת בין היתר:
1. ההספק המרבי של מנוע יהיה 250 וואט.
2. המנוע יופעל באמצעות דוושות האופניים. כשהרוכב לא מדווש, המנוע לא עובד.
3. המהירות המרבית תהיה 25 קמ"ש. שמהירות האופנים תעלה על 25 קמ"ש, המנוע יפסיק לפעול.
4. האופניים יסומנו במדבקה כאופניים עם מנוע עזר.
5. באופניים יותקנו צופר/ פעמון, פנסים ומחזירי אור כמפורט בתקנות.
6. גיל הרכיבה על אופניים חשמליים יוגבל לגילאי 14 ומעלה.
בשנת 2011 פג תוקפה של הוראת השעה ומאחר והרשויות לא השכילו למסד את תקנות האופניים החשמלים מבעוד מועד, גם רוכבי האופניים החשמליים התקניים נהפכו לעבריינים.
לאחר 3 שנים ארוכות ותזכורות חוזרות ונישנות בין צוות מדיניות ציבורית של ישראל בשביל אופניים לרשויות, אימצה המדינה שוב את התקן, הפעם באופן קבוע, ואף הוסיפה הוראת שעה שתוקפה עד 31 לדצמבר 2015, עבור הרוכבים על אופניים חשמליים שגילהם בין 14 ל-16. להם, הרכיבה מותרת רק על שבילי אופניים,בניגוד למבוגרים יותר שמחוייבים כרוכבי אופניים רגילים, לרכב על הכביש או על שביל אופניים, אם יש. הרכיבה על המדרכה, על פי החוק, כמובן אינה חוקית.
ילד מרכיב ילד בניגוד לתקנות, על אופניים לא תקניים. צולם ביום חול.
ואיך נערכה המדינה להצטרפות של כלי הרכב החדש ושל משתמשי הדרך החדשים?
באופן לא מפתיע, היא לא. התקציב הלאומי לפיתוח שבילי אופניים זניח (מאפשר סלילת כ 100 מטר שביל אופניים בכל עיר, בשנה). קמפיינים להגברת מודעות הנהגים לחוק המחייב רוכבים ברכיבה על הכביש או על שביל אופניים אם יש (בדר"כ אין) ולהגברת הרוכבים לחוק האוסר רכיבה על המדרכה שהובטחו לא מומשו. אכיפה כנגד יבואני אופניים לא חוקיים נעשתה במשורה על ידי 2 פקחים של משרד הכלכלה. יתרה מזאת, המדינה שבה והתנגדה להצעות חוק אותן יזמה ישראל בשביל אופניים, שנועדו להגביר את בטיחות הרוכבים ולייצר את השבילים הבטוחים, המופרדים מתנועת רכבים ומתנועת הולכי רגל.
אז מיהם אותם אויבי העם, רוכבי האופניים החשמליים?
בניגוד למה שנתפס בציבור, רוב רוכבי האופניים אינם ילדים אם כי יש בינהם גם בני 12 ופחות, המתגלגלים להם בניגוד לחוק המדובר שלא נאכף. רובם מבוגרים, המשתמשים באופניים כדי להגיע ללימודים ולעבודה.
חלק מרוכבי האופניים החשמליים לא עברו את המסלול המסורתי של רוכבי האופניים: רכיבה על תלת אופן, מעבר לאופניים עם גלגלי עזר, רכיבה מהוססת ללא גלגלי עזר כשאבא מתנשף מאחוריך, רכישת נסיון ברכיבה בשכונה ועם הזמן, הנסיון והבטחון, רכיבה לבית הספר, לחוגים, לאוניברטיסה ולעבודה.
הם עברו לאופניים חשמליים, ביום אחד, מהקטנוע (בגלל העלויות הגבוהות של הביטוח) מהאוטובוס (במקום לחכות 20 דקות לאוטובוס, אפשר להגיע באופניים תוך 20 דקות ליעד) או מהרכב (עד שמצאתי חניה, אני לא מזיז את האוטו! סופי!).
ללא נסיון ברכיבה, ללא הכרות עם מעט השבילים שיש ועם חוקי התנועה, חלקם על אופניים לא תקניים ("משודרגים" - מגיעים למהירות 40 קמ"ש ויותר) עם בלמים מפוקפקים, תוך חשש מובן מהרכבים, הם בוחרים לרכב על המדרכה, בין כסאות בתי קפה, פחים ירוקים והולכי רגל מפוחדים. נוסיף לנתוני הפתיחה האלו, את השבילים שחלקם מצויירים על מדרכות, ואת הולכי הרגל, שחלקם צועדים להם באדישות על שביל אופניים, גם כשיש מדרכה רחבה לצידו ונקבל כתובת שהייתה על הקיר, ודילגה במהירות לעמודי האבל של העיתונים, ולכותרות הראשיות. אנטוניו רעיה, נהרג כשצעד על שביל אופניים מפגיעת רוכב. הוא לא היה הנפגע היחיד.
המשטרה, שטענה בדיונים הראשונים בכנסת על תקנות האופניים החשמליים, שאין בכוונתה לאכוף את החוק היבש ולהוריד נערים ומבוגרים מהמדרכות אל הכביש. נכנעה ללחץ הציבורי ולאחר שנים של התנגדות לאכוף את החוק אבל גם להעביר סמכויות אכיפה לפקחים עירוניים, חזרה בה ויזמה מבצעי אכיפה בודדים, בהם חולקו אלפי דוחות לרוכבים על מדרכות. המשטרה גם הסכימה לבסוף לתהליך בו יוסמכו גם הפקחים העירוניים לאכוף את החוקים הנוגעים לרוכבי האופניים.
בדיונים שהתקיימו ביום ראשון .8.6.15 וביום שני ה9.6.15 בשתי ועדות שונות בכנסת (כי כולם רוצים לעסוק בנושא החם - האופניים החשמליים) גילנו שוב, שאין סנכרון בין הגופים השונים, שיש בורות, חוסר ידע וחוסר הבנה לגבי המציאות הקיימת וחסרה מדיניות כוללת, תוכנית עבודה שתבטיח את בטיחותם של הרוכבים והולכי הרגל.
בשורה לגבי האכיפה המגומגמת כנגד החאפרים שהופכים את האופניים החשמליים התקניים לאופנועים חשמליים ככל הנראה לא תהיה. העיריות הביעו הפעם תנגדות לתיקוני החקיקה המאפשרים הסמכת פקחים לאכוף את החוקים והמשטרה והמשרד לבטחון פנים, לאחר קמפיין יח"צ מתוקשר, יצאו בבשורה על החוק שהם מקדמים: חובת רישוי לאופניים חשמליים ורשיון לרוכב על אופניים חשמליים
עמדת ישראל בשביל אופניים
אופניים חשמליים תקניים, בניגוד ללא תקניים שהם אופנועים חשמליים לכל דבר, הם כלי תחבורה מצוין שיש לעודד את השימוש בו. הפתרון לקונפליקטים בין רוכבים להולכים, הוא לא ביצירת רגולציה נוספת, שגם אותה אף אחד לא יאכוף (ראו את מספר הנהגים משוללי הרשיון שעדיין על הכביש (כ50,000 לפי הערכות אור ירוק), את מספר הרוכבים על קטנועים ואופנועים, נטולי ביטוח), אלא בקמפיין מערכתי הכולל:
הסדרת שבילי אופניים מופרדים
קידום רחובות שקטים.
קמפיינים להעלאת מודעות נהגים, רוכבים והולכי רגל
גיבוש תוכנית לאומית סדורה, המסנכרנת בין כל הגופים הרבים שעוסקים בנושא
אכיפה, של החוקים הקיימים, האוסרים על רוכבים לשוחח בטלפון (או לשלוח ווטסאפים ועדכוני פייסבוק (מה"יתרונות של האופניים הלא חוקיים שאינם מאפשרים דיווש), האוסרים הרכבה ללא כיסא יעודי, האוסרים רכיבה על קורקינטים ממונעים או אופנועים חשמליים לא תקניים. ע
על הדרך, כדאי לתקן את החוקים הקיימים המאפשרים גם לקטנוענים ואופנוענים לרכב על המדרכה, עד לחניה (שקר כלשהו).
